פסק-דין בתיק ע"פ 8002/03

השופט ס' ג'ובראן:

            כנגד המערער הוגש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום (ת.פ. 8150/02), המייחס לו עבירות של: קשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: החוק); חטיפה לשם חבלה או עבירת מין, עבירה לפי סעיף 374 לחוק (שני אישומים); הסתייעות ברכב לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961; סרסרות למעשה זנות, עבירה לפי סעיף 199(ב) לחוק; החזקת מקום לשם זנות, עבירה לפי סעיף 204 לחוק; תקיפת בן זוג, עבירה לפי סעיף 382(ג) לחוק; הבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 203(ב)(1) לחוק; הדחה בחקירה, עבירה לפי סעיף 245(ג) לחוק; התחזות לאחר, עבירה לפי סעיף 441 לחוק; הכשלת שוטר, עבירה לפי סעיף 275 לחוק; גניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק וכן גניבה בידי מורשה, עבירה לפי סעיף 393 לחוק.

            על-פי עובדות כתב האישום, המערער ואדם נוסף (להלן: חברו) חטפו נערת ליווי (להלן: המתלוננת) לשם העסקתה בזנות. המערער גנב את עיקר האתנן שקיבלה, תקף אותה והיכה אותה בפניה, וכן איים על חייה בתחנת המשטרה בניסיון להדיחה בחקירה. עוד נטען בכתב האישום, כי המערער נהג במכונית, כשהוא פסול מלנהוג ברכב ונעדר רישיון נהיגה, והכשיל שוטר תנועה עת הזדהה בשם אחיו. בנוסף נטען בכתב האישום, כי המערער גנב רכוש שהיה בתוך דירה ששכר, הזמין נערת ליווי, נטל ממנה כספה ותכשיטיה ושיכן אותה במלון לשם העסקתה בזנות.

            בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט י' אלון) זיכה את המערער מהעבירה של הבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 203(ב)(1) לחוק. בנוסף, המערער זוכה מחמת הספק מהעבירה של הדחה בחקירה, לפי סעיף 245(ג) לחוק, וכן מהעבירה של חטיפה לשם חבלה או עבירת מין, לפי סעיף 374 לחוק (באישום השישי בלבד). בית-המשפט המחוזי הרשיע את המערער ביתר העבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום, וגזר עליו מאסר בפועל של שישים חודשים, מאסר על-תנאי של חמישה-עשר חודשים, קנס בסך 5000 ש"ח וכן פיצוי כספי בסך 25,000 ש"ח שיחולק בין קורבנות העבירות.

            המערער ערער לבית-משפט זה כנגד גזר-הדין.

            המערער קובל בפנינו על חומרת העונש שהוטל עליו. הוא טען באמצעות בא-כוחו המלומד, הן בכתב והן בדיון בפנינו, כי מדובר במעצרו הראשון של המערער, שעבורו זוהי חוויה קשה ומשפילה ודי בה כדי להרתיעו. עוד נטען, כי ראוי היה להשית על המערער עונש מאסר שישאיר לו תקווה, שכן מדובר באדם צעיר, שאין לחובתו עבר פלילי מכביד. עוד טען בא-כוחו, כי המערער אינו צורך סמים ויש חשש כי שהות ממושכת בכלא תדרדר אותו ותפגע באפשרות שיקומו. לטענת בא-כוחו, בין המערער לבין המתלוננת היתה מערכת יחסים מיוחדת, ועונש המאסר הממושך אינו משקף נכונה את הנסיבות: השניים התאהבו, והיחסים עלו על שרטון בעקבות נטייתה של המתלוננת לטיפה המרה. יתר על כן, המערער אף ניסה לעזור למתלוננת לחזור לארצה. עוד נטען, כי המערער פחד ועודו מפחד פחד אמיתי וממשי לחייו מחברו, אשר היה הרוח החיה מאחורי ביצוע העבירות, ובמיוחד כשחברו מסתובב חופשי ולא נשפט על מעשיו. בא-כוח המערער הוסיף וטען, כי הרכוש שנגנב מהדירה הוחזר לבעליו.

            מנגד, באת-כוח המשיבה ביקשה לדחות את הערעור ולהשאיר את גזר-הדין של בית-המשפט המחוזי על-כנו.

            נתנו את דעתנו לכלל הנסיבות, ולאחר ששמענו את טיעוני באי-כוח הצדדים ועיינו בתסקיר שרות המבחן אודות המערער, אשר הוגש בהתאם להחלטתנו מיום 27.9.04, באנו לכלל דעה, כי אין מקום להתערב בגזר-הדין שניתן על-ידי בית-המשפט המחוזי, ולא מצאנו מקום להקל בעונשו של המערער.

            המערער הינו אדם צעיר בן 23 היום, ובכך היה אולי מקום להתחשב בגילו כנסיבה שיש בה כדי להביא להקלה בעונשו. אך על-אף גילו הצעיר, הספיק המערער לבצע בנעוריו שורה של עבירות חמורות: נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח, החזקת סמים מסוכנים ועוד ארבע-עשרה עבירות רכוש ופריצות לרכבים ולבניינים.

            עברו המכביד של המערער בצירוף העבירות החמורות ביותר בהן הורשע בתיק זה, עמדו לנגד עינינו בבואנו לשקול האם יש מקום להקלה כלשהי בעונשו. על-אף גילו הצעיר, הרקע המשפחתי והחברתי שלו ושאר הנסיבות עליהן הצביע בא-כוחו, החלטנו להותיר את העונש על-כנו.

            העבירות בהן הורשע המערער הפכו לתופעה נפוצה מאוד בחברתנו בשנים האחרונות ושומה על בתי-המשפט לנקוט במדיניות ענישה מחמירה במקרים כגון אלו, על-מנת לעמוד בפרץ זה, להילחם בתופעה חמורה ומדאיגה זו וכדי לבטא את הוקעתם של המעשים ואת סלידתה של החברה מעבירות אלה. 

            בית-המשפט המחוזי קבע בגזר-הדין, כי המעשים בהם הורשע המערער חושפים התנהלות עבריינית של המערער למלוא קשת הפלילים: עבירות אלימות, עבירות מין, עבירות רכוש, התחזות ומרמה. לדידנו, העונש אשר הוטל על המערער הולם מאוד את מעשיו ונסיבותיו, ולא חרג מרף הענישה המקובל בעבירות מסוג זה, ובנסיבות כגון אלו, לא ראינו כל הצדקה להתערבות בגזר-הדין.

            סדרת העבירות והאינטנסיביות שלהן, מעידה על הלך נפש ורוח עבריינית אצל המערער, וכן על עוצמת העבריינות ועוצמת הפשע הגלומה בו. הוא ביצע מעשים אלו בחוסר מעצורים מוחלט וכמי שאין בפניו מחסומים כלשהם. אנו מקווים, כי העונש אשר הוטל על המערער יחסום את דרכו זו ויהיה בו כדי להרתיעו בהמשך, ולהחזירו לפסים הנורמטיביים של החברה כאזרח מן השורה.

            סוף דבר, הערעור נדחה.

                                                                                                            ש ו פ ט

המשנה לנשיא א' מצא:

           אני מסכים.

                                                                                                             המשנה לנשיא

השופט א' א' לוי: